Search

מדוע אנחנו מתקשים או חושבים שזה קשה לתרגל מדיטציה?

מקור: אד ודב שפירו - בחינה של סיבות ומכשולים נפוצים. תרגום חופשי שלי


מה יש במשהו פשוט כמו לשבת בשקט ולהתבונן על נשימתנו המעורר חרדה, פחד ואפילו עוינות?


לא משנה כמהמחקרים מוכיחים את הערך המנטאלי, הרגשי והפיזי של השקט, נראה שיש מספר גדול יותר של אנשים שמסרבים לנסות.


מדיטציה יכולה להיות מאתגרת, ועל אחת כמה וכמה אם איננו בטוחים מדוע אנו מתרגלים אותה. זה עשןי להיראות מוזר מאוד לשבת רק להקשיב לפטפוט הבלתי פוסק בראש שלנו, ואנחנו נוטים להשתעמם בקלות אם אנחנו לא עושים שום דבר במשך זמן מה, אפילו אם זה רק 10 דקות.


לאחר שנים של מחקר בו שמעו שפע של סיבות לכך שאנשים מתקשים לתרגל מדיטציה, הנה עיקרן:

אני עסוק מדי, אין לי זמן.

מה שבוודאי יכול להיות נכון אם יש לכם ילדים קטנים ומשרה מלאה. עם זאת, מדובר רק על 10 דקות ביום. רובנו מבלים יותר זמן בקריאת העיתון או גלישה באינטרנט. זה נראה כאילו אין לנו את הזמן כי בדרך כלל אנו ממלאים כל רגע בפעילות ולעולם לא לוחצים על כפתור ההשהייה.



ממש לא נוח לי לשבת בשקט יותר מדי זמן.

אם מנסים לשבת בתנוחת לוטוס על הרצפה אז כן, זה עשוי להרגיש לא נוח. אבל אפשר גם לשבת זקוף על כיסא יציב ונוח במקום או להשען על הקיר. לחלופין, תוכלו לתרגל מדיטציה תוך כדי הליכה, תרגול יוגה, או טאי צ'י. מדיטציה בתנועה יכולה להיות מועילה באותה מידה כמו בישיבה.



המוח שלי לא יפסיק לחשוב.

אני לא יכול להירגע. אני לא יכול לתרגל מדיטציה. אני פשוט לא יכול! המחשבות שלי משגעות אותי! אני מנסה להתרחק מעצמי, לא להסתכל פנימה. נשמע מוכר?


באופן מפתיע, לנסות לעצור את התודעה מלחשוב זה כמו לנסות לעצור את הרוח - זה בלתי אפשרי. בהוראה המזרחית התודעה מתוארת כמו קוף שננשך על ידי עקרב מכיוון שכשם שקוף קופץ מענף לענף, כך המוח מזנק מדבר לדבר אחר, מוסח ועסוק כל הזמן. לכן, כשבאים לשבת בשקט ולנסות להרגיע את התודעה, רואים את כל הפעילות המוחית הזו, והיא נראית רועשת. זה בעצם לא דבר חדש, רק שעכשיו אנחנו מתוודעים לזה, בעוד שלפני, כשהיינו שקועים בזה, לא היינו מודעים לכך שהפטפוט הזה היה שם כל הזמן.


חוויה זו של תודעה כל כך עסוקה היא נורמלית. מישהו העריך פעם שבכל מפגש של שלושים דקות של מדיטציה יתכן שיש לנו למעלה משלוש מאות מחשבות. שנים של נפש עסוקה, שנים של יצירה ושמירה על דרמות, שנים של לחץ ובלבול וריכוז עצמי, ולתודעה אין מושג איך להיות דומם. במקום זה, היא משתוקקת לבידור.

אם לא מצליחים לכבות את התודעה לרגע כשמתרגלים מדיטציה - זה פשוט אומר שאנחנו כמו כולם (:



יש יותר מדי הסחות דעת, זה רועש מדי.

חלפו הימים בהם יכולנו להיעלם במערה ולהשאר שם ללא הפרעה. במקום זה, כולנו נאלצים להתמודד עם הצלילים והטלטלות של החיים והעולם סביבנו. אך איננו צריכים לתת לאלו להוביל או לנהל אותנו. מכוניות עוברות בחוץ? בסדר גמור. ניתן להן לעבור, פשוט לא נלך איתן. השקט שאנחנו מחפשים נמצא בפנים, לא בחוץ. חווית הדממה מצטברת: ככל שיושבים יותר, לאט, לאט, התודעה הופכת שקטה יותר, שמחה יותר, למרות כל הסחת דעת שיכולה להיות.


אני לא רואה את התועלת.

למרבה הצער, כאן צריך להסתמך על נסיונם של אחרים כדי להתחיל. יש אנשים שמבינים עד כמה מדיטציה מועילה אחרי שיעור אחד בלבד, אבל לרובנו זה לוקח זמן רב יותר, יתכן שנבחין בהבדל אחרי שבוע, או אולי שניים של תרגול יומי. מה שאומר שכדאי לסמוך על התהליך כדי להרתם ולהמשיך, עוד לפני שנבחין ביתרונות.

זכרו, צריך לתרגל ניגון מוזיקה במשך שעות כדי להגיע לרצף הנכון.

בעולם המערבי, יש לנו נטיה להסתמך על קיצורי דרך ופתרונות מהירים אבל אם נתבונן לעומק נראה שרוב המיומנויות בהם אנחנו שולטים דרשו שנים רבות של תרגול לפני שלמדנו לשלוט ולנווט בהן בחופשיות. (לימודים, מקצוע, בישול, אפיה, נהיגה, טיפול בילדים וכו וכו…)

הוויה עדיין מתרחשת ברגע, אבל זה עשוי לקחת זמן עד שאותו רגע מגיע - ומכאן הצורך בסבלנות.


אני לא טוב בזה. אני אף פעם לא מבין את זה.

למעשה אי אפשר להיכשל במדיטציה. גם אם יושבים 20 דקות וחושבים מחשבות חסרות משמעות ללא הפסקה, זה בסדר. אין נכון או לא נכון ואין טכניקה מיוחדת. יש צורות רבות של תרגול לכן כדאי למצוא את הדרך שמתאימה לך ולהמשיך בה. הנקודה החשובה היא להתיידד .



הכל פשוט הייפ ניו-אייג 'משונה.

בהחלט קל ללכת לאיבוד במגוון ההבטחות של העידן החדש של הארה ואושר נצחי אך המדיטציה עצמה היא תרגול קדום. לפני למעלה מ -2,500 שנה בודהה היה מודט מסור שניסה ובחן דרכים שונות ומגוונות לאפשר לתודעה להיות שקטה. וזו רק דוגמא אחת. לכל דת יש וריאציה משלה לנושא, וכולן נמתחות לאחור לאורך מאות שנים. אין כאן שום דבר חדש, ושום דבר מוזר.


במילים אחרות, מדיטציה אינה לאלץ את התודעה להיות דוממת לחלוטין. במקום זאת, היא משחררת את ההתנגדות, לכל מה שעשוי להתעורר: ספק, דאגה, חוסר וודאות והרגשה בלתי מספקת, הדרמות האינסופיות, הפחד והתשוקה. בכל פעם שנגלה שהתודעה נסחפת, חולמת בהקיץ, זוכרת את העבר או מתכנת קדימה, פשוט נחזור לעכשיו, לרגע זה. כל מה צריך לעשות זה לשים לב ולהיות עם מה שיש. שום דבר אחר.

למאמרים נוספים: www.smadarron.com

© 2018 All rights reserved. Designed & Created by Smadar Ron.

Singapore